21/10/2016: "השיבה הביתה" מחצי האי "פילון" דרך סלוניקי עם חניית ביניים בקפריסין (הטיילת ב"לרנקה")

קמנו מוקדם (המבוגרים)...06:00, סיימנו לארוז את המזוודות, העמסנו את הרכבים ויצאנו לדרך...אל ש"ת ב"סלוניקי", גשם יורד בחוץ ואנחנו עולים במעלה ההר בכיוון מערב אל עבר העיירה "כנייה", הדרך מפותלת והראות לא משהו...נוסעים כמעט שעה עד שאנחנו נדרשים לעצירה כדי ל"השתחרר", מנסים למצוא מקום לעצור, ורק לקראת העיירה "כנייה" אנחנו מוצאים עיקול דרך בו ניתן לעצור את הרכבים, עוצרים "משתחררים" ושבים לרכבים  (עוד נחזור לאותו מקום...).
ממשיכים לנסוע, עוברים את העיירה "כנייה" ומתחילים לגלוש לעבר העיר "וולוס", בדרך מתגלה נוף...שווה לעצירה, עוצרים מתצפתים וחוזרים לרכבים...ממשיכים עוד קצת ועוד פעם עוצרים לתצפית...הפעם שחר שנרדמה מאחור מתעוררת ורוצה לרדת מהרכב...אך שוד ושבר, חסרה לה נעל ("בלנסטון" חומה)..., מחפשים...מחפשים ולא מעלים חרס (אפילו לא רמז לזה שהיתה בתוך הרכב...ט. גיסי מציע שנחזור לאחור לחפש את הנעל, יש שתי נקודות שבהם היא יכולה להיות...הוא ואני נכנסים לרכב ויוצאים ב"שעטה" אל עבר הנקודות שעצרנו לתצפת על הנוף, בנקודה הקרובה לא מצאנו דבר, עברנו את "חנייה" וחזרנו אל הנוקדה שבה "השתחררנו" וכמו בסיפורים...הנעל חיכתה לנו..., מרוצים ושמחים שבנו אל המשפחה
לקח שעה...שאח"כ כמעט וגרמה לכך שלא הגענו לטיסה במועד...
חצינו את העיר "וולוס" למערב ויצאנו על גבי האוטוסטרדה צפונה אל סלוניקי...המרחק 230 ק"מ ויש לנו עוד 4 שעות לטיסה, זמן סביר כדי להגיע, להזדכות על הרכב השכור, לעשות Check In ולשתות קפה.
אבל מזג האוויר והדרך אומרים אחרת, אחרי כשעה נסיעה השמיים התקדרו, גשם כבד יורד, הדרך הפכה להיות חד מסלולית, ואנחנו מזדחלים בפקק ארוך בואך ה"אולימפוס"...אחרי כ שעה ב"פקק" במהירות ממוצעת של 30 קמ"ש, אנחנו שוב מתחילים לנסוע...אך עכשיו יש כל כ- 15 ק"מ נקודות תשלום, שגם מעקבות אותנו...ובכניסה ל"סלוניקי" מנורת כמות הדלק במיכל מוארת באור צהוב, בקיצור הלחץ מתחיל לעלות...לא הלאה אותכם בסיפור אך אנחנו מתדלקים, מחזירים את הרכב מגיעים לדלפקים ו...מסתבר שעמדנו בזמנים....!
נחים, שותים קפה, מספיקים אפילו ל"דיוטי פרי" להצטייד בשוקולד וקדימה לעבר המטוס אל ש"ת של "לרנקה"...טסים בשקיעה, נוחתים...יוצאים מש"ת ולוקחים מונית לטיילת של "לרנקה"...רעייתי שתחייה באה להכנס ולשבת ליד הנהג ופתאום מסתבר לה שהיא נכנסת מהצד של הנהג (בקפריסין נוהגים בצד שמאל, זכר לשלטון הבריטי על האי)...לא משנה מה הגענו לטיילת...הנהג השאיר לנו כרטיס ביקור ואמר...קראו לי שתסיימו ואני כבר אדאג לכם להסעה לש"ת...וגם נתן המלצה על מסעדת דגים טובה...
הלכנו לנו על הטיילת של "לרנקה" עד שהגענו למסעדה, המסעדה היתה מלאה, אמרו לנו להמתין 5 דקות ובאמת תוך 5 דקות נמצא מקום גם לנו...התיישבנו, נהננו מהאווירה, הזמנו מנות ראשונות..עיקריות ...על הקינוח ויתרנו כי הנהג אמר שקיימת גלידריה בטיילת ששווה לקנח בה את הארוחה
הזמנו כאילו לא אכלנו כבר שבוע..ברבוניות, דניס, פורל ועוד (גם קצת פירות ים) בקיצור ארוחת מלכים !

Zephyros Resterent מומלץ ביותר !

סיימנו...הלכנו בחזרה על הטיילת אל עבר אזור המלונות, מצאנו את הגלידריה...אכלנו...התקשרנו לנהג המונית והוא כמובן התייצב ביחד עם חברו להשיבנו לשדה התעופה....השעה 00:30, מהדקים חגורות, השעה 01:10 נוחתים, השעה 02:30 אנחנו בבית
הסתיים עוד טיול ...מחכים בצפייה רבה לטיול הבא ! 
 

20/10/2016: "יש לי יום יום ים" אל חופי הים והמפרצים היפים של חצי האי "פילון"

יש לי יום יום ים...אבל כאן ביוון בתקופה הזו של השנה, לא כל יום ניתן ללכת להתרחץ בים, אבל בכל זאת אולי ננסה...
אתמול בערב החלטנו שנעשה סיור חופים...יש כמה חופים יפים בחצי האי פילון, ולפחות שניים מהם נחשבים גם ליפים בכל יוון...אז יצאנו לדרכנו.
על חוף הים ב"חורפטו" ויתרנו (כי הוא סה"כ רצועת חול) ונסענו לשני החופים הכי מפורסמים באי: "דמחורי", "מילופוטאמוס".
מי שמכור ללהקת ABBA  ולסרט "מאמא-מיה" יזהה ישר את חוף "דמחורי"( Ntamouchari), הכפר והחוף נמצאים בצידו הצפון מזרחי של חצי האי, במקום זה צולמו רבות מצנות הנמל של הסרט "מאמא מיה" (Mamma Mia).
יצאנו לדרך...שוב נוסעים בדרכים המתפתלות של חצי האי פילון...שוב מעונן ושוב מטפטף לו הגשם.

שהגענו לחוף "דמחורי" הגשם התחזק ונעשה עוד יותר קריר, לבשנו מעילים ויצאנו בהליכה רגלית אל עבר ה"טברנות" הנמצאות בנמל הדייגים הקטן של "דמחורי", האזור ממוסחר ומתוייר עד מאד, שהגענו ל"טברנות" כבר היתה שם קבוצת תיירים מישראל, קבוצת פנסיונרים מאיזור..."עמק חפר" (כפר ויתקין, כ. ידידיה, בית יצחק...), כן מהאזור שלנו !
הילדים רצו ישר אל החוף וקיפצו בין הסלעים, אנחנו המבוגרים דשדשנו אחריהם...כן ה"שביזות" של החזרה לארץ כבר התחילה לתת את סימניה בחלק מאיתנו.
אחרי שנמאס להם מהמפרץ הצפוני, עברנו אל המפרץ הדרומי, שם הקימו הילדים גל אבנים והחלו לידות עליו אבנים לראות מי הראשון שפוגע ומפיל את המגדל...איזו "אינתיפדה" הם עשו שם !
זהו...נמאס לנו ונמאס להם אז החלטנו לנסוע לחוף "מילפוטמוס" שעליו נאמר "אין עוד חוף בכל יוון שישווה אליו ביופי..." (תאמינו לי...אני ראיתי כבר כמה חופים יותר יפים !!!, "מריוט-ביי" באי "קפלוניה", המפרצים באי "קוסטלו הוריזו", האי מ"גנסיי" בים היוני ועוד...).
הגענו לחניה...מהתצפית ניתן היה לראות שהחוף אכן יפה...ירדנו לחוף, השמש יצאה מבין העננים, ה"ילדים"
החליטו שהגיע השעה להכנס למים ולתפוס גלים...וגם אני הצטרפתי אליהם...קררררררררררררררררררר !

המים בתחילה קרים מאד אבל מהר מאד מתרגלים אל הקור ונעשה חם, שחינו, קפצנו מהסלעים, הצטלמנו...ויצאנו לחפש ארוחת צהרים ערב באחת המסעדות באזור, מצאנו מסעדה איטלקית עם תפריט באנגלית, קמין בו דולקת אש ושירים רומנטיים שהתנגנו להם בשקט.
אכלנו ארוחה איטלקית,
קינחנו בגלידה וחזרנו ל"חורפטו", הערב ירד, התחלנו לארוז מזוודות, מחר אנחנו בדרך חזר לארץ (סלוניקי - לרנקה - ת"א)

19/10/2016: היום עושים "קניונינג" !

כן, היום אנחנו עושים "קניונינג" (גלישה בתוך קניון של נחל בו זורמים מים)...בחוץ 16-17 מעלות צלסיוז, מזג אוויר סגרירי, אז מה זה משנה לנו אם אנחנו הולכים להרטב במי הנחל או להרטב מהגשם שיורד בחוץ !
השכמנו ב 07:30, התארגנו על ארוחת בוקר ובשעה 09:00 יצאנו לדרכנו אל עבר מרכז ה"קניוניג" של חצי האי פילון הנמצא בכפר "צגרדה" "Tsagkarada" , הנסיעה נמשכת כ- 40 דקות והמרחק רק 18 ק"מ...כן אלו הדרכים וזה קצב הנסיעה בחצי האי פילון. 
הגענו לכפר "צגרדה", נפגשנו עם המדריכים, נרשמנו...כדי לעשות "קניוניג" ולקבל תעודה צריך להרשם לאיגוד לגלישת מצוקים העולמי (כן...הם מתייחסים לזה ברצינות תהומית) עברנו תדריך קצר ויצאנו לעבר תחילת המסלול...
הגענו לעיקול בכביש, עצרנו את הרכבים והתחלנו להתלבש בחליפות צלילה נגד הקור, בנוסף קיבלנו ערכה שכוללת קסדה, ערסל גלישה ואמצעי חיכוך...לקח זמן עד שהתלבשנו כולנו...אח"כ גיסי ואני נסענו עם הרכבים שלנו לסוף המסלול, השארנו את הרכבים ושבנו עם רכבו של המדריך אל המשפחות שהמתינו לשובנו, משם הלכנו לבצע ללמוד את עקרונות הגלישה במפלים תרגול קצר של ירידה ב"מפל"...בערך בגובה של מטר וחצי.

ועכשיו אחרי שכבר כמעט "שרפנו" שעתיים תמימות בהכנות אנחנו יוצאים לדרך...ה"נוער" מוביל ואנחנו במאסף (כמובן שבראש הקבוצה יש מדריך שמכין את עמדת הגלישה, ומדריך בסוף שמפרק אותה בנוהל "גולש אחרון"), אחרי המפל הראשון, הגלישה במפלים נעשת כבר די בזריזות כך שאחרי שעה אנחנו כבר במפל הרביעי (מתוך שמונה), עוצרים ל"נשנש" פירות וחטיפי אנרגיה שהבאנו עמנו בתיקים.

תוך שעתיים וחצי סיימנו לרדת את כל שמונת המפלים ועכשיו נשאר לנו לצאת לעבר הרכבים, הליכה די מסורבלת עם החליפת צלילה וכל הציוד שנמצא עליך, הגענו לרכבים, פשטנו את חליפות הצלילה שהסריחו משתן (לא ניתן ללכת 4 שעות בקור ששורר באזור מבלי להזדקק ולו פעם אחת לשרותים...), התלבשנו ונסענו לחזרה למרכז ההדרכה, כדי להתקלח ולעבור בחינה על מנת לקבל תעודה של "גולש קניוניג" רמה 1.

התקלחנו, עברנו את הבחינה בהצלחה, ויצאנו לחפש ארוחת צהרים-ערב כי השעה עכשיו 16:00 והחושך לאט לאט משתלט על חצי האי פילון.
המדריכים של ה"קניוניג" המליצו לנו על מסעדה מסויימת בישוב "צגרדה", שנחשבת לאחת המסעדות הטובות בחצי האי "פילון", אז "נסענו" על זה...
והכן המסעדה היתה טובה המבחר של המנות היה גדול, האוכל היה טעים וגם הקינוחים, סיימנו את הארוחה בחוץ ירדה החשכה...אבל לא עזבנו את הכפר מבלי לראות את עץ ה"דולב" הזקן ביותר באירופה (וכניראה בעולם כולו) הנמצא במרכז הכפר.
בחוץ נעשה קריר (10 מעלות לערך) ואנחנו צועדים במרץ אל עבר עץ הדולב, בחוץ אין נפש חייה (חוץ מאיתנו) אנחנו מגיעים אל מרכז הכפר ושם מ"תרחב" (רציתי להגיד מ"זדקר") עץ ה"דולב" !
באמת עץ מרשים בגודולו ובקוטר עלוותו, הילדים ישר מנסים לטפס על העץ ולהקיף אותו...10 אנשים ולא הצלחנו לסגור מעגל סביב גיזעו העבות.

נעשה עוד יותר קר...רצנו לרכבים, הפעלנו חימום ויצאנו בדרכנו חזרה לעבר הכפר "חורפטו", בדרך אנחנו עוד מספיקים לראות קבוצה של ציידים מתקהלת סביב גופת חזיר בר שזה אתה ניצוד... והילדים אומרים " האנשים במקום הזה כמו "ערפדים"...יוצאים לטייל רק שהחושך יורד..." , כך זה באמת בבת אחת כל הרחובות התמלאו באנשים שכניראה חזרו מיום עבודתם ויצאו לטברנה" המקומית לשתות כוס של "צ'יפורה" (המשקה המקומי).
הגענו לכפר, השעה 22:00, הילדים נרדמו מיד ואנחנו גם, עבר עלינו יום ארוך ומעייף, צריך לאגור כח למחר !

18/10/2016: ברוכים הבאים בשערי חצי האי "פילון"

אני כהרגלי קם מוקדם בבוקר (05:30)...לא כי היה איזה רעש או משהו שהטריד את מנוחתי...הריח של הקפה מהמטבח של המלון הגיע לנחירי, ירדתי ללובי, לקחתי קפה וישבתי לי עם המחשב להמשיך לכתוב את קורותינו בטיול.
היות והיום אנו ממשיכים בנסיעה לכיוון חצי האי "פילון" גם שאר בני המשפחה ה"שכימו קום" (07:30) והגיעו לחדר האוכל מוקדם מהרגיל, לאחר ארוחת הבוקר, יצאנו לנו מהמלון לסיבוב אחרון במנזרים, הגענו למנזר Holy Monastery of Rousanou החנינו את הרכבים (עדיין היה מקום) טיפסנו במדרגות אל עבר המנזר, בכניסה שוב רצו 3 "אירו" לאדם, החלטנו לוותר מ"העיקרון שהבנו את העיקרון" והעפלנו ברגל אל עבר התצפית על המנזר, צילמנו תמונות אחרונות למזכרת מאזור "מטאורה" ויצאנו לדרכנו על E92 אל עבר העיר "טריקאלה" בדרך אל חצי האי "פילון"', מ"טריקאלה" ל"לריסה" על E75 עד עיר הנמל  "וולוס" העומדת בפתחו הצפון מערבי של חצי האי "פילון".
בהמלצת חברים של גיסתי א. אנחנו נוסעים לבקר בעיירה נחמדה בשם "Makrinitsa" הנמצאת צפונית ל"וולוס" ומשקיפה על כל המפרץ.
הנסיעה לעיירה מכינה אותנו לנסיעות הבאות בחצי האי...הדרכים צרות מעוקלות וצריך מאד להזהר עם רכב בא מולך...מישהו צריך לרדת מהכביש לשוליים והם צרים מאד...והתהום מחכה בסיבוב ! 
מגיעים לעיירה שהיא בעצם פרבר יוקרתי של העיר "וולוס", יורדים מהמכוניות ויוצאים ל"שופינג" של מזכרות..., כתוב באחד המקומות באינטרנט שאין כמו העיירה "מקרניטסה" לקניית מזכרות מיוון ומחצי האי פילון, הילדים והנוער מסתובבים בחנויות ואנחנו נהנים מקצת שלווה.
ממשיכים לטייל לאורך הרחוב הראשי של העיירה עד שמגיעים לכיכר המרכזית, מחפשים מסעדה לשבור את רעבוננו, ובינתיים מזג האוויר מתחיל להקדיר פנים, חלק מהמסעדות כבר סגורות (להזכירכם...כבר הסתיימה עונת התיירות) ומחלק מהן עולה עשן הסגריות שאינו מאפשר ישיבה בתוך המסעדה...
מצאנו לבסוף מסעדה שעפ"י התפוסה ניראה שכאן צריך לשבת ולאכול...התיישבנו בחוץ על המרפסת, עשינו הזמנה והמתנו...לקח כמעט 50 דקות והערה שלי למלצרית "שאנחנו קמים והולכים מבלי לשלם" כדי שהמנות שהזמנו יגיעו לשולחן ! למרות שהאוכל היה איכותי וטוב התאכזבנו קשות מהשרות ומפרק הזמן שלקח להם להוציא לנו את המנות.
עזבנו את המקום...חזרנו לרכב ויצאנו לנסיעה של שעה וחצי לעבר מקום הלינה בעיירה "חורפטו" "c)horefto)" בחלק הצפון מזרחי של חצי האי פילון.
עולים בגובה לעבר העיירה "כאניה" "Chania" הנמצאת בגובה של כ-1200 מטר מעל פני הים, השלכת מתעצמת ככל שעולים בגובה...העלים שקודם היו בצבע צהוב הופכים לאדום וחום כתום, השלכת כמעט בשיאה...!
מהעירה "כאניה" הנמצאת על קו פרשת המים, אנחנו מתחילים לרדת לכיוון החלק המזרחי של חצי האי...
הנסיעה איטית ונמשכת - 45 דקות עד שאנחנו מגיעים לקו החוף לישוב "חורפטו"... 
"חורפטו" C)Horefto) שמה מתאים בדיוק לעונה שאליה הגענו...העיירה ריקה ו"חרופה" אין כמעט נפש חייה עונת התיירות הסתיימה ב- 2/10/2016 ומאז כמעט הכל סגור, אנחנו נוסעים לאורך קו החוף...הבעלים של הדירות אירוח חובר אלינו עם אופנוע...ואנחנו אחריו בדרך לדירות האירוח שיהיו הבסיס לטיולים שלנו באיזור.
מגיעים לדירות, את הקשר עם המארח יצר לנו ס.ח. מהמושב, הוא ומשפחתו היו שבוע ימים באיזור ונהנו מאד להתארח בדירות אלו, ובאמת הדירות מאד נוחות, מסודרות ומאובזרות בכל מה שדרוש למשפחה...הכל וחוץ מזה הכל תקין ועובד !!!
המארח מסביר לנו על הדירות מספר קצת על האיזור וגם מוסיף כמה מילים בעיברית...יש לו הרבה חברים בארץ ורק השנה הוא היה 3 פעמים בישראל !!!
מתארגנים,ט.  גיסי, ש. ביתי ואני יוצאים לרצת ערב של 6 ק"מ לאורך חוף הים, חוזרים, מחליטים שנאכל הערב פיצות, ט. מברר מול המארח אם יש באיזור "פיצריה", והוא משיב שבמלון שבבעלותם בעיירה השכנה "Zagora" (עיירת המחוז) הנמצאת כ- 10 דקות נסיעה במעלה ההר יש "פיצריה" ואם נזמין, תוך שעה יהיו לנו פיצות מוכנות...אז הזמנו ונסענו (גיסי, אני וי. בני) לעשות קניות בסופרמרקט ה"שכונתית" בעיירה "זגורה" ולהביא את הפיצות שיהיו מוכנות בעוד שעה במלון...
הנסיעה בלילה בדרכי האי פילון הנה חוויה מהן עצמה...ירח מלא מלווה אותנו בדרכנו לעיירה, בצידי הדרך כרמי זיתים... ואנחנו נוסעים בנוף הפסטורלי הזה לעבר האורות שעל ההר...10 דקות נסיעה הפכו לכמעט חצי שעה של נסיעה, הגענו לעיירה, מצאנו את הסופר המקומי, עשינו קניות, אספנו את הפיצות ויצאנו בחזרה לעבר "חורפטו" שהשעה כבר 21:00 והעיירה באמת כולה חורפת.
אכלנו ארוחת ערב מאוחרת ו"נחרפנו" ב"חורפטו" "חרופ" אדיר.  

17/10/2016 : מחבל צ'ומרקה אל ה"מנזרים התלויים" בחבל מטאורה

היום יוצאים חזרה מזרחה אל עבר חצי האי "פילון", הכוונה להגיע מחר אחה"צ לכפר "חורפטו" הנמצא בחוף המזרחי של חצי האי "פילון" שבדרך (היום) אנחנו עוברים ב"מנזרים התלויים" ליד העיירה "קלמבקה" בחבל "מטאורה".
היום די סגרירי ואנחנו מתכננים שנגיע אחה"צ לאיזור "מטאורה", לפי התחזית אולי תהיה איזו פיסת שמיים כחולים לרפואה (וזה מצרך נדיר באיזור "מטאורה")...!
אוכלים ארוחת בוקר באיזי, אומרים שלום יפה למארחים שלנו, עולים לרכבים ויוצאים להפרד מחבל "צ'ומרקה" בתצפית מראש מנזר ".Kimisi Theotokou Tsouka Mon", אל המנזר מגיעים דרך הכפר "Elliniko" הנמצא במרחק של 10 דקות נסיעה "Kalentzi", לאורך שולי הדרך לכפר ולמנזר מפוזרים פסלים של גדול פסלי יוון במאה ה 20 Theodoros Papagiannis אשר נולד בכפר, בכפר עצמו הוקם מוזיאון  Theodoros Papagiannis" Museum of Contemporary Art" שבו מוצגות עבודותיו של הפסל.

מגיעים למנזר, מהתצפית ניתן לראות בצפון מערב את העיר "יואנינה" , במזרח רכסי חבל "צ'ומרקה"  ואת נהר ה - "Arachtos" הזורם למרגלות המנזר...

נכנסנו לרכבים...מתדלקים בעיירה הסמוכה ("קש מני מזומני") ויוצאים ל"שיוט" על האוטוסטרדה (E90) המחברת את החוף המערבי של צפון יוון עם מזרח יוון...האוטוסטרדה נבנתה לקראת המשחקים האולימפים שנערכו ביוון בשנת 2004.
המרחק 93 ק"מ , הזמן : שעה ו-21 דקות, בתחילה הדרך רצה לנו עוברים דרך מנהרות ארוכות, גשרים המתוחים מעל עמקים ולאחר כ- 45 ק"מ אנחנו נאלצים לעבור לדרך צדדית היות והמשך האוטס' בשיפוץ ולא ניתן להמשיך בדרך המהירה, שוב חוזרים לדרכים הצרות...אנחנו נדרשים לשרותים ועוצרים למנוחה ב"טברנה" קטנה הנמצאת על הכביש, שותים קפה, הילדים שתיה קלה, בעלת המקום מתלהבת מהעיניים הכחולות של הילדים ("טפו טפו, חמסה עליכ") ותוך כך מלמדת אותם כמה מילים ביוונית: כוס - "קיפיללו", קשית - "אקסירו", צלחת - "פיאטו", כף - "קוטלי", מזלג - "פירוני", סכין - "מאייכרי"...בקיצור הם מוכנים להזמין בשפת המקום במסעדה הבאה שבה נתארח !
ממשיכים בדרך...נוסעים לאט לפנינו רכב של צוענים ישן עמוס לעייפה, שלפי כמות העשן הנפלטת מהאגזוז כבר ראה ימים טובים מאלה...לבסוף גם אותו עוקפים ומגיעים לכניסה לעיר "קלמבקה".
עוצרים בכניסה לצלם את הצוקים...לפנינו נעצר רכב ..."וולוו" V-40 ..אני ישר מזהה אותם כשכננו מהמלון ב"אריסטי" - "זגוריה", איזה עולם קטן...הם מסיימים מחר את הטיול והם בדרך לאתונה (דרומה), אנחנו בדרך מזרחה ל"פילון".

ממשיכים לנסוע, חוצים את העיר "קלמבקה" וביציאה המזרחית של העיר פונים לכיוון צפון ועולים לעבר המנזרים התלויים מעל העיר...מזג האוויר הכן מיטיב עמנו השמש מדי פעם מבליחה מבעד לעננים וגשם טרם התחיל לרדת ולכן אנחנו מחליטים ללכת ולבקר באחד המנזרים הפתוחים לקהל ביום שני (לכל מנזר לוח זמני ביקורים שונה, ויום בשבוע בו הוא סגור), בחרנו במנזר "Monastery of the Great Meteoron"
הגענו עם הרכב למרגלות המנזר, ירדנו ועלינו במדרגות (סה"כ 230 מדרגות) כך ספרו הילדים, הכניסה למנזרים בלבוש צנוע ולכן בכניסה למנזר נדרשו הנשים שבחבורה (כולל הנערות) ללבוש "שמלה" (חתיכת בד מלבנית, הנקשרת מסביב למותניים) כדי להסתיר את השערות ברגליים (שבכלל הן לובשות מכנסיים ארוכים), נפרדנו מ - 3 "אירו" לאדם ונכנסנו למנזר...

הסתובבנו בין החדרים, צפינו על הנוף ובשלב מסויים החליטו כל בנות המשפחה לעשות "תצוגת אופנה" עם ה"שמלות"...חיפשנו פינה שקטה והבנות נעמדו ל"תמונה", פיתאום מאחור צץ לו "יפני"/"קוראני"/ויטנאמי...מי יודע מהיכן הוא אבל צהוב ומלוכסן עיניים הוא היה ובחטף "גנב" תמונות  מ"תצוגת האופנה" שארגנו הבנות
נו...אולי נעשה מזה קצת כסף בעתיד !
יצאנו לחצר המנזר הצופה על האזור, שוב הצטלמנו "סלפי" (ישראלי נחמד התנדב לצלם אותנו).
הילדים אמרו שהגיע שעת האוכל...גשם החל לרדת, עזבנו את המנזר, רצנו לרכבים ונסענו אל בית המלון (הפעם זה בית מלון אמיתי), לקחנו מפתחות לחדרים, פרקנו את המזוודות ויצאנו לאכול ארוחת ערב במסעדה שעליה המליץ איש הקבלה במלון, המסעדה נמצאת כ- 200 מטר מהמלון, התלבטנו אם ללכת ברגל...הגשם הכריע לטובת הרכב, נסענו, אכלנו, שבענו...והחלטנו שאנחנו יוצאים לסיבוב נוסף באיזור המנזרים, הפעם סתם לתצפת מלמעלה על האזור...לא נכנסים למנזרים !!!

הרוח והגשם השבונו במהרה למלון, נכנסנו כל משפחה לחדרה ועצמנו במהרה עיניים...עייפים ומרוצים מהחוויות שעברנו היום.

16/10/2016 יוצאים ל"רפטינג" על נהר ה- "Arachtos" ומסיימים בתצפית על השקיעה ממפלי "Katarraktis"

מתעוררים (את המעט שהצלחנו לישון) מוקדם, מתארגנים והולכים לאכול ארוחת בוקר מוקדמת, היות ובשעה 10:00 אנחנו אמורים להפגש עם "דימיטריס", בעל חברת ה"רפטינג" שעמו נעשה שייט ("רפטינג") על נהר ה"Arachtos" ...
מזג האוויר מצוין, שמים כחולים, אין עננים...ואנחנו שמחים לקראת היום הבהיר והיפה שהזדמן לנו. 
יוצאים לדרך...מסתבר שב"צ'ומרקה" הדרכים יותר מפותלות ותלולות מאשר ב"זגורייה" ולהגיע מנקודה אחת לשניה לוקח הרבה זמן ממה שבאמת תכננו, בדרך אנחנו נתקלים באבנים שהדרדרו מההרים והגיעו אל הכביש...שרידי רעידת האדמה שהתרחשה בלילה, ט. מוביל ואני אחריו...נוסעים לפי google-map ולאט לאט אנחנו מבינים שאנחנו לא בדרך...ה"נווט" מוביל אותנו לדרך עפר..., מסתובבים, חוזרים לכפר ומוצאים את הדרך הנכונה, עוברת עוד כמחצית שעה ואנחנו מגיעים לנקודת המפגש עם חברת: Trekking Hellas" Tzoumerka Rafting.

נפגשים עם "דימטריס", נקודת המפגש ממוקמת בסיום מסלול הרפטינג, ואנחנו הגענו עד לכאן כדי להחליף בגדים להתלבש בציוד מתאים (חליפת צלילה, נעלים וכיסוי עליון נגד מים והכי חשוב חליפת ציפה) כל אחד על פי מידותיו, ולנסוע חזרה בדרך שבא כבר נסענו אל תחילתו של המסלול.
התלבשנו, עלינו לרכב (מיני-בוס), מאחרינו על עגלה הסירות ונסענו ליעדנו..., הגענו לתחילתו של המסלול, קבוצות נוספות כבר היו בשלבים כאלו ואחרים של הכנות לירידה למי הנהר, מורידים את הסירות, תדריך ויוצאים לדרך...(היות ומשפחתנו מונה שש נפשות ומשפחתה של גיסתי ארבע והסירה מכילה מקום ל - 6, אנו "תורמים" את ביתנו א. לסירתם).

בהתחלה מתרגלים...המדריך שלנו כבר יודע כמה מילים בעברית (אחורה, קדימה, ימינה, שמאלה, עצור...) והוא נותן את הפקודות בעברית !
המפלים מתקרבים ואתם מתחילה ההנאה שבשייט...הסירה "מרקדת" על המים, אנחנו מוקפצים אל על אבל נשארים בסירה...
עושים עצירה, יש מעיין ניסתר על גדת הנהר, ואנחנו "נכנסים" לבקר אותו, הכוונה ב"נכנסים"...שוחים במי הנביעה הקפואים.
יוצאים ו"מתחרדנים" בשמש, עולים לסירה וממשיכים בשייט (סה"כ כ- 10 ק"מ), לקראת סוף המסלול המדריך "משליך" את הילדים למים...ראשון יאיר, אחריו שחר, ובסוף צפריר, "בודי-רפטינג" !
שולפים את הילדים מהנהר לסירה, הנהר רגוע, נשאר לנו עוד כק"מ עד נקודת הסיום, ויש זמן לשיחת חולין עם המדריך ("ניקוס"), על המצב הכלכלי, על התיירות ועל החיים בכלל.

בנקודת הסיום אנחנו מצטלמים למזכרת, עולים להחזיר את הציוד ולהתקלח במים חמים ויוצאים לחפש ארוחת צהרים מאוחרת בכפר "פרמנטה" ("Pramanta") במסעדה שעליה המליץ "וסילי".
"פרמנטה" הוא הישוב הגדול ביותר באיזור "צומרקה" ובו מספר מסעדות מומלצות, לאחר נסיעה של כ-45 דקות אנחנו מגיעים לישוב, באופק הקרוב אנחנו כבר רואים עננים אפורים ("קומלוסניבוס") ומבינים שעוד רגע יתחיל פה "מה זה מבול...", מחנים במרכז הכפר והולכים לעבר המסעדה (עפ"י תיאורו של "דימיטריס"): כנסיה, עץ "דולב", מצד ימין - מסעדה...אבל לא אחת ...שלוש !, מתקשרים ל"דימיטריס", מקבלים הסבר יותר מדוייק ונכנסים למסעדה...איזה נוף נשקף מהחלון, כל הנהר פרוס לרגלנו, יושבים השרות מהיר ותוך כמה דקות כבר התפריט בידינו...הילדים מתלהבים "יש שניצל עוף בתפריט"...מזמינים 6 מנות "שניצל"
ובינתיים בחוץ...הסופה החלה להשתולל...השמיים החשיכו, ברקים רעמים ותוך כמה דקות גם מטר גשם חזק, ולנו בתוך המסעדה נעים וחם !

האוכל הגיע, אכלנו לאט...אין מה למהר החוצה, בחוץ משתוללת סופה, ואני מצהיר "בסופה כזו אני לא נוהג..." (נזכר בלילה ההוא בטיול בארה"ב ובמבול עם הברד שירד עלינו בכביש I-90 ליד "Albert Lee"  במדינת "מינסוטה" ).
נגמר האוכל, נגמרה הסופה, שילמנו והוספנו טיפ נדיב כי באמת זו היתה מסעדה ברמה גבוהה, יצאנו החוצה והתלבטנו עם לשוב ה"ביתה" לחדרי האירוח או לראות עוד קצת מהאזור: מפלי "Katarraktis Falls" 
אני עייף מהנהיגה ומהרפטינג, לבנים קצת נמאס מ"עוד מפל", התלבטנו והחלטנו שאולי כן כדי לנסוע כי זו לא סטיה גדולה מהדרך... אז נסענו...התברברנו (שוב באשמת ההיא מ- Google Map), ולמזלנו א. (ביתה של א. גיסתי) הרימה את ראשה וראתה איזה "מפלון" יורד מההר...אז התכוונו לשם, כדי להגיע למעלה לעבר המפלים נוסעים בכביש מפוטל וצר מאד עם שוליים נמוכים (הרכב שלנו היה בדיוק ברח' הכביש), "חוויה" לנהג וגם לנוסעים...במקום מסויים חשבנו ש"נגמר" לנו הכביש, הזווית שבה היה לא אפשר לראות קדימה ורונית היתה צריכה לצאת מהרכב כדי לראות להיכן ממשיכה הדרך...הגענו.

באמת הנסיעה היתה שווה, ישנם 2 מפלים (אחד זרם), הנוף מדהים השמים קצת התבהרו ובדיוק החלה שקיעה, ישבנו במסעדה למרגלות המפלים, שתינו קפה (לא היה מי יודע מה) והתבוננו בשקיעה, סיום רומנטי ליום מלא חוויות...נשארה הנסיעה חזרה ל"צימר"...שלקחה כמעט שעה ...הגענו בחושך, הכנו ערוכת ערב קלה (פסטה) והלכנו לישון...מחר יוצאים חזרה מזרחה אל מצוקי "מטאורה" וחצי האי "פילון".

15/10/2016: מכפרי ה"זג(כ)רייה" אל כפרי "צ'ומרקה"...והדרכים שבינהם.

הקדמה:
הפוסט הזה יהיה קצת ארוך כי בלילה הזה רעדה האדמה בצפון מערב יוון, ואנחנו הרגשנו את רעידת האדמה הזאת היטב היות והיינו כ- 35 ק"מ ממוקד הרעש שהיה בעוצמה של 5.5 בסולם ריכטר.

היום אנחנו עוזבים את אזור "זגורייה" ונוסעים לאזור "צ'ומרקה" ("Tzoumerka"), לא לפני שעושים עוד טיול "קטן" במפלי "פולס אוף רוגובו" "Falls of Rogovo", מסלול גבי מים מקסים המצוי בין הכפר "מגלו פפיגו" לכפר "מיקרו פפיגו".
נפרדים מהמלון   "Zissis Hotel" שהיה ביתינו ב 3 לילות האחרונים...מצטלמים וממליצים בחום  (מתאים וערוך לקלוט משפחות של עד 6 נפשות, באותה יח' דיור).

יורדים את הירידה לכיוון נהר ה-"וידאומאטיס" עולים שוב את ה"סרפטינות" ל"מגלו/מיקרו פפינגוס" ובין שני הכפרים עוצרים את הרכב בחניה המיועדת למגיעים לטייל במפלי "רוגובו"...
חוצים את הכביש ואחרי הליכה של פחות מ-5 דקות אנחנו מוצאים את עצמנו הולכים בתוך ערוץ נחל ובו מפלונים שזורמים בהם מים זכים

הולכים עוד כ- 10 דקות ומגיעים למפל גבוה (בערך 5 מטר) שניראה כאילו אין המשך, רואים מימין שביל עיזים, ט. גיסי הולך לבדוק אם הוא עביר וחוזר עם תשובה חיובית, היות והטיפוס קשה, אני נשאר לשמור על התיקים וכל השאר עולים ועוקפים את המפל (בהמשך הם שבו, אני עשיתי את אותו מסלול) ומגיעים לאזור שבו הנחל נפתח ומישהו כבר הקים שולחנות וספסלי ישיבה.

חוזרים במורד הנחל, אני פוגש מטיילת מישראל שמצלמת עם מצלמה איכותית (D5 Mark 2 של Canon) , ומה שמעניין אותי זה החגורה שעליה היא נושאת את המצלמה, תוך כדי השיחה מסתבר שהיא מהאזור שלנו (עמק-חפר, "איזה עולם קטן") ויש לה אתר ובו תמונות מהטיולים שלה ברחבי העולם (www.Rutialon.com).

נכנסים לרכבים...ונוסעים לחפש מקום לאכול ארוחת צהרים ("איך שהזמן טס שנהנים") אחרונה באיזור ה"זגורייה", המליצו לנו על מסעדה בכפר Anna-Pedina, בירידה מכפרי ה "פאפינגוס" אנחנו עוד עוצרים בגשר שעל נהר ה"וידאומטיס", תמונה אחרונה ואנחנו בדרכנו למסעדה...

מגיעים לכפר, הכל ניראה שומם !, כניראה כולם כבר הלכו לנום את שנת הצהרים שלהם...אני נכנס למסעדה (לא בטוח שזו המסעדה שהמליצו לנו עליה), שואל אם יש מישהו או מישהי דוברת אנגלית...והתשובה היא שאין כזה בסביבה..., חוזר לרכב ואנחנו כבר מסובבים את הרכבים לצאת מהכפר ואז מגיע בריצה בעלת המסעדה ואומרת שמצאה "מתורגמנית", אחת האורחות במסעדה שבאה לבקר את אימה בישוב...משתהים רגע ואז מחליטים להכנס, בפנים הרבה עשן, בחוץ שמש נעימה, מצרפים לנו כמה שולחנות עגולים בצילו של עץ דולב ואנחנו מסבים לשולחן..."המתורגמנית" עוזרת לנו בבחירת המנות העיקריות (כי את מנות הפתיחה הקבועות והסלטים אנחנו די מכירים), מזמינים והאוכל מתחיל לזרום לשולחן, בתחילה הסלטים שהיו טעימים מאד ואח"כ המנות העקריות...פסטות, סטייק עוף, צלעות טלה, ולצמחונים שבינינו קציצות ירק עשויות מתפוחי אדמה וממולאות בכל מיני סוגים של ירקות...האוכל היה טעים ומשביע...השרות היה מעולה, והמחיר סביר בהחלט (בסיכום הטיול הסכמנו שהמסעדה הזאת מגיע ציון גבוה במדרג המסעדות שאכלנו בהן).
סיימנו...ויצאנו בנסיעה לעבר העיר "יואנינה" ללקק גלידה ולהצטייד במוצרי מזון לקראת הנסיעה לאזור הטיולים הבא..."צ'ומרקה" (ראה באתר של איי יון).
הגענו לעיר "יואנינה" ("Ioannina") ישר ל"מרכז העניינים", הטיילת שעל האגם, החנינו את הרכבים בחניה מסודרת (4 יורו למשך כל היום) והלכנו לחפש גלידריה, מצאנו גלידריה, בפנים היה חם ומהביל...אז עשינו את זה די זריז, לקחנו את גביעי הגלידה ויצאנו לאכול אותה בחוץ, התחלנו ללכת לאורך הטיילת שאנחנו נהנים מהגלידה, ושהבנו שמיצינו את ההליכה, חזרנו לרכבים, ונסענו לכיוון "צ'ומרקה"...בדרך עוצרים בסופרמרקט כדי לעשות קניות, בעיקר מתוקים וקצת פירות (ת"ע, אפרסקים).

ממשיכים בנסיעה ולאחר כ-40 דקות מגיעים לכפר "Kalentzi" לצימרים שהזמנו מראש באכסניית "Rodami" (את הסיפור על המקום השאיר לספר למארחים שלנו לאלו שיבואו להתארח שם בעתיד).

הגענו לצימרים, הכניסה לא קלה בכלל עם רכב כמו שלנו, הרחובות צרים, אבל אנחנו מסתדרים, ומוצאים את עצמו בתוך חצר גדולה ורחבה עם בית אבן יפיפה...עוצרים את הרכבים, לוקחים רבע שעה של מנוחה, מקבלים 2 יח' דיור...מתחלקים: יח' אחת לילדים והיח' השניה למבוגרים (ככה ביקש ה"נוער").
מתארגנים על הציוד, ומתחילים להכין ארוחת ערב...הילדים בינתיים מוצאים מרץ בחוץ, גיסי ט. מתאם את ה"רפטינג" למחרת ואני מנסה ללא הצלחה לתקן את מכונת הכביסה ששבקה חיים (הסתבר שנשבר שם חלק וזה בלתי הפיך), לא נורא, המארחים הציעו לנו שמחר בבוקר ייקחו את הכביסה המלוכלכת שלנו ולפני שנצא (בעוד יומיים) יחזירו לנו אותה נקיה.
היות והיו חסרים כמה מצרכים לארוחת הערב, גיסתי וגיסי מתנדבים לנסוע ל"מכולת השכונתית" לעשות קצת קניות, הם חוזרים עם כמה מצרכים והרבה חוויות (איך מסבירים למישהו שלא מבין את השפה שלך שאתה רוצה גבינה מחלב פרות ולא מחלב עיזים...הרבה מו, מו... ולא מה, מה ... בקיצור די מבדר ומשעשע).
מתקדמים עם ארוחת הערב, אוכלים בחוץ (יש מז"א טוב והלילה בהיר), מסיימים הילדים הולכים לחדרם ואנחנו ההורים מתפנים לשבת ולשתות קפה בנחת.......
22:14 - "משהו זז לי מתחת לרגלים !!!", זה משפט שבד"כ אתה שומע אותו אתה לא נלחץ, אבל שהרצפה זזה ואתה בתוך מבנה אבן שאתה לא יודע אם הוא יכול להחזיק רעידת אדמה ויש לך ילדים קטנים זה יכול להיות קצת מפחיד וקצת מלחיץ !
גיסתי מתעשתת ראשונה וצועקת "רעידת אדמה, צריך להוציא את הילדים החוצה...!", אנחנו קמים מהשולחן ורצים כמה מטרים לעבר הדירה של הילדים...הם טרם הלכו לישון והיו עסוקים במשחק כלשהו.
הילדים מבינים שמשהו קרה ויוצאים בזריזות מהמבנה (הם מתורגלים בזה מתרגולות פיקוד העורף בבתי הספר) אל סוכת הגפנים בחוץ.

רעידת אדמה בעוצמה בינונית (שבמשך 20 שנה לא היתה באיזור) קורת בדיוק עכשיו.
בעל האכסניה, שישן בחדרו הגיע בריצה ומנסה להבין מה קרה, בינתיים הוצאנו לילדים שמיכות שלא יקפאו מקור (כי בחוץ כבר התחיל להתקרר), הרגענו את הילדים ואחרי כרבע שעה חזרנו כולנו למיטות (ואני הלכתי לישון בחדר יחד עם הילדים), אבל בשעה 03:45 האדמה שוב זזה, ושוב יצאנו החוצה...כך עשינו פעם נוספת ב - 07:00 בבוקר.
איך שהסתיימה רעידת האדמה הראשונה, נכנסתי לאינטרנט לחפש מידע על מה שקורה ומצאתי אתר של ממשלת ארה"ב (המכון הגיאולוגי) שאוסף מידע כלל עולמי ומדווח על כל רעידות האדמה שמתרחשות והתרחשו בעבר בכדור הארץ.
מסתבר שבמשך כ- 10 שעות התרחשו כ- 11 רעידות אדמה באיזור שאנחנו נמצאים בעוצמה של 4.3-5.5 בסולם ריכטר
כך העברנו את הלילה, בבוקר הגיע אחיו של דימיטרי, וסילי וסיפר שכל תושבי העיר "יואנינה" העבירו את הלילה מסביב לאגם, ושבאזור "זגוריה" התרחשו מפולות אבנים ודרכים נחסמו, ולא ידוע על נפגעים בנפש.
לילה/בוקר טוב...

14/10/2016: כפרי הזגוריה - אל "יער האבנים" ותצפיות על קניון ה"ויקוס" (ובדרך רואים גשרי קשתות)

לאחר "המסע" של אתמול, היום גיסתי שתחייה תכננה יום יותר "קל" - תצפיות על קניון ה"ויקוס" "Vikos" מכמה מקומות שונים, ובדרך עוברים בעוד כמה נקודות...ארוחת בוקר (כמו אתמול), התארגנות זריזה ואנחנו מתחילים בנסיעה לעבר נקודת התצפית הראשונה ("Oxia") הממוקמת בהמשך הדרך מהכפר "מודונדרי" לכיוון קניון ה"ויקוס".הפארק הלאומי "ויקוס- אאוס" הינו אחד משמורות הטבע היפות של יוון ובעולם כולו, כדי להגיע מנקודה לנקודה אחרת בשמורת הטבע, יש לנסוע ברשת כבישים מפותלת שמרחק אווירי של 3 ק"מ יהפוך לנסיעה של כמעט 45 ק"מ, וכך זה היה...!!!
יוצאים מ- "Aristi" לכיוון דרום, מטפסים ועולים למעבר-הרים ("Psilorachi") שמאחוריו משתרע עמק רחב, חוצים את העמק לכיוון מזרח ועולים לכיוון הכפר "Vitsa", עוברים את הכפר ומתחילים לחפש את "יער האבנים" שלא כל כך ברור בדיוק איך הוא ניראה...לא מוצאים וממשיכים לכיוון "Monondendri" שהוא הכפר הכי מתוייר באיזור...עוברים ולא עוצרים, אני רק מסתכל ואומר לילדים שמה שהיה כאן לפני 25 שנה..."הכל השתנה כאן מאז...", עוברים את הכפר ואחרי כק"מ מזהים את "יער האבנים", יורדים מהרכבים והילדים מתחילים לרוץ בין הסלעים, סלעים של אבני צפחה בצורות שונות וגבהים שונים שניתן לעבור מסביבם כמו לחוג סביב עץ ביער, הילדים נהנים אנחנו נחים !

ממשיכים לתצפית "Oxia"' ההליכה לתצפית מהחניה בדיוק 3 דקות ו-150 מטר לערך בירידה (בחזור זה נעשה בעליה).
מגיעים לתצפית, מצטלמים ומתלהבים מהנוף...אומנם לא ראות יפה כמו אתמול אבל מימדי הטבע (עומק הקניון וההרים) מוצאים מאיתנו קריאות התפעלות.
שבים לרכב ונוסעים לתצפית הבאה: "Beloi", אשר נמצאת ליד הכפר "Verdeto", אליה אמורים ללכת במסלול של 20 דקות לכל כיוון.
בדרך אנחנו עוברים דרך הישוב "Kipi" לפני הכניסה לישוב יש גשר קשתות (מסביב לכפר מסלול טיול באורך של כ- 10 ק"מ העובר בכל הגשרים הנמצאים מסביב לכפר), עוצרים יורדים מהרכב והילדים "נעלמים" מייד...הם כבר נמצאים על הגשר, מצטלמים, יורדים לנחל שזורם מתחת לגשר, קוראים את ההסברים ויוצאים לעבר נקודת התצפית "בלויי".
הכביש המוביל לנקודת התחלת מסלול ההליכה מפותל וארוך ועוברת כמעט שעה וחצי עד שאנחנו מגיעים לתחילת המסלול (נמצא בסופה של דרך עפר היוצאת מהישוב "וורדטו",מחנים את הרכבים, מצטדיים במים ויוצאים לדרך, יאיר גומע את המסלול ברבע שעה, אני לא רחוק מאחריו, כל היתר עושים דרכם בהליכה מתונה לעבר התצפית...
איזו תצפית ! ההגעה לתצפית דרך מעבר בין סלעים המסתירים בתחילה את הנוף, כאשר אתה מגיע לתצפית אתה עומד נדהם מול איתני הטבע...הקניון העמוק ביותר בעולם (כן, כך נחשב קניון ה"ויקוס") נפרש לפניך במלוא עוצמתו !
אנחנו נערכים לתמונה משפחתית...אבל אין מי שיצלם אותנו, מאלתרים חצובה באמצעות המקל "סלפי" של ה - Go-Pro, עץ שעומד במרכז התצפית ו...גומיית שיער של שחר ...בקיצור "יצירתיות" ישראלית לשמה וזה עובד (ראו תמונה) !!!

תצפית Beloi , חצובה מגומיית שיער ומקל סלפי !

מצטלמים, מתלהבים...ויוצאים לדרך חזרה אל הרכבים, הרעב מתחיל להציק ולילדים (הבנים) קצת משעמם כבר מעוד מפל, עוד תצפית...אז את הדרך חזרה לרכב עשיתי איתם במסלול הליכה שונה...עלינו (טיפסנו) על השלוחה הצפונית לשביל לגובה ה 1/3 העליון שם מצאתי שביל "עיזים" (יותר נכון "פרות") ועימו עשינו הקפה צפונית לרכב, שבדרך אנחנו עוברים דרך מעיין מים חיים, בקתת הרים והרבה "חרא" של פרות שרעו על ההר ושאלו את עצמן "מי אלו המשוגעים שמגיעים להפריע את שלוותנו" ?!

הגענו לחניון...הבנות וגיסי כבר המתינו, נכנסנו לרכבים ונסענו לישוב "Kipi" לחפש מסעדה המומלצת ע"י מטיילים ישראלים !
הגענו לישוב בשעה 16:00 (שימו לב לשעה...יש לזה מסקנה לגבי המסעדות בהמשך), מצאנו את המסעדה, התיישבנו והזמנו ארוחה..., לא הלאה אותכם כמה זמן זה לקח, אבל...זו היתה הארוחה הגרועה ביותר שאכלנו עד כה ביוון...גם בתזמון המנות שהגיעו באיחור וגם בטעם (אני הזמנתי דג והוא היה לא טרי ובכלל לא עשוי), בקיצור אכלנו ארוחת שאריות !  - על המסעדה הזאת בטוח שלא נמליץ לחברנו !
יוצאים לא מרוצים...אבל יש עוד גשר אחד לראות, בעקרון ניתן ללכת אליו ברגל מהמסעדה, אבל אנחנו כבר די קצרים בזמן...נוסעים עם הרכב ומגיעים לגשר 3 קשתות, כמו בגשר הקודם...הילדים שועטים קדימה כדי להצטלם בקודקוד הגשר, אני מטייל ורואה מבנה נטוש בסמוך לגשר ומחליט להכנס, בפנים תחנת קמח שכניראה בימים אלו בדיוק סיימו לשחזרה (כל הרכיבים נמצאים: אבני הרכב-שכב, גלגל השיניים [גג"ש] והסוגרים), קורא לילדים לבוא לראות והם מגיעים ומקבלים הסבר על תחנת הקמח, חוזרים חזרה לגשר ולנחל שמתחתיו, הילדים "מקפיצים" אבנים על פני המים ומקבלים עוד הסבר פיסיקלי על חוקי החזרה ומשטחים נוזליים שהופכים בזוויות שונות ל"מראות", בקיצור קצת השכלה מעבר לשעות בי"ס !
התחלנו את דרכנו חזרה למלון...הערב התחיל לרדת ואנחנו נוסעים ומגיעים למעבר ההרים שחצינו בבוקר...ואז מתגלת שקיעה יפה, עוצרים, מצטלמים ומצלמים, פוגשים זוג אמרקאים שבא לביקור "שורשים" (האישה במקור מיוון), צוחקים קצת על הבחירות בארה"ב, נפרדים לשלום וממשיכים לבית המלון...למנוחה וארוחת קינוחים...כי במסעדה לו שמעו על דבר שכזה.

השעה 20:00 אנחנו יוצאים לסיבוב "קינוחים" ב"טברנות" (מסעדות) של הכפר "אריסטי", בכל המסעדת מעשנים, מבחר הקינוחים "דל" אם בכלל ובחוץ "קר"...אנחנו חוזרים למלון להתחמם ול"נשנש" מתוקים שהבאנו עימנו.
מחר אנחנו נפרדים מכפרי ה"זכ(ג)ורייה" ועוברים לאזור אחר (צ'ומרקה)...
לילה טוב !

13/10/2016 מתחילים בטיול בכפרי ה"זכ(ג)ורייה" (חבל Zagori)- אל מעיינות ה"וידיומאטיס" .

אני כהרגלי ב"קודש" לא יכול לישון יותר מ-שש שעות, התעוררתי בשעה 05:45, בחוץ חושך, אני לוקח את המחשב הנייד ויורד לחדר האוכל המחומם לכתוב את ה"פוסט" הראשון של ה"בלוג" !

במטבח של המלון נמצא כבר הבעלים שעושה את ההכנות לארוחת הבוקר, שותים ביחד קפה יווני (קפה שחור חזק ע"ח הבית)...מפטפטים קצת על המצב ביוון ומזרח התיכון ואני מתיישב ומתחיל לכתוב...

בשעה 07:30 השמש מפציעה ומתגלים השמים הכחולים, בחוץ קר מאד ולכן הראות מצויינת, אני מניח את המחשב בצד ויוצא לסיור ראשוני בכפר Aristi, הולך למרכז הכפר לעבר ה"טברנה" שזכרתי מהטיול לפני 25 שנה...אני מגיע למרכז הכפר והטברנה איננה...במקומה עומדות  3 מסעדות גדולות, כן האזור התפתח במשך השנים: הדרכים ניסללו, המלונות והמסעדות נבנו והאוטנטיות (Traditional) נעלמה ואיתה הגיע הקידמה...אבל היופי החיצוני והטבע נשמרו כמו שהם, וזה העיקר !

המשכתי להתהלך עוד קצת בכפר וחזרתי לקראת שעה 08:30 למלון לארוחת הבוקר, ארוחה בוקר כפרית, עם כל ניחוחות המטבח ההררי, אכלנו שבענו ויצאנו לעבר המסלול הראשון שבו נטייל באיזור: "מעיינות הוידאומטיס" ("voidomatis springs"), 

יש כמה אפשרויות להגיע למעיינות, הקלה ביותר היא לנסוע לכpר "V(B)ikos" להחנות את הרכב בחניון ולרדת במסלול הליכה הרגלי המתחיל בכניסה לכפר מצד מזרח ויורד על המצוק הדרומי של קניון ה - Vikos עד המעיינות (חצי שעה בירידה ו - 45 דקות עד שעה בעליה).

השניה (אותה בחרנו) קצת יותר קשה וארוכה בהרבה: היא לרדת בגיא בין הישובים מיקרו ומגלו "פפינגו"  "Micro/Macro Papingos" השביל מסומן בצבע אדום (יש שתי כניסות לשביל) וללכת על השלוחה הצפונית של קניון  ה-"וויקוס" מרחק של 3.5 ק"מ עד לירידה המפותלת אל עבר המעיינות, ומשם לעלות במסלול המתואר לעיל לעבר הכפר "ויקוס", לשם כך צריך לבצע הקפצה של הרכב והאנשים, כמה טוב שאנחנו בשני רכבים, ושלנו רכב מסחרי להסעה של 9-10 נוסעים: גיסי ט. ואנוכי יוצאים עם שני הרכבים אל עבר הכפר "ויקוס", מחנים את הרכב הפרטי של גיסי, חוזרים לכפר, אוספים את המשפחות (נדחסים כולם ברכב המסחרי) ונוסעים אל הכפר "מגלו פפינגו", הנסיעה עוברת דרך קניון ה"ויקוס" (ירידה לצורך עליה), אח"כ עולים את ה"סרפנטינות" המפורסמות אל עבר כפרי ה"פפינגוס", מגיעים לכניסה לכפר...חונים ומתארגנים למסלול הליכה רגלי, מחפשים את נקודת התחלה (מוצאים די בקלות - נמצאת באיזור הדרום מערבי של הישוב, ביציאה לעבר ה"מיקרו פפינגו", נכנסים ומתחילים ללכת בשביל...כלב וחתול שהיו בסביבה החליטו להצטרף אלינו לטיול...ופשוט ליוו אותנו בהליכה...יורדים לעבר הנחל הזורם בגיא בתוך יער של אלונים, דולבים ומיני שרכים, מגיעים לתחתית הגיא, פלג נחל עובר במרכזו, מוצאים דרך לחצות את הנחל וגם החתול והכלב חוצים ...אנחנו ממשיכים ללכת בתוך היער יורדים ועולים בשביל המסומן עד שמגיעים לנקודת הירידה לנהר...הירידה בשביל מפותל כמו שביל הנחש, הקרקע לחה, יש להזהר מהחלקה...אחר כ-ק"מ בירידה מגיעים אל תחתית קניון ה"ויקוס", הנהר זורם, אומנם אנחנו לא בעונת הפשרת השלגים...(אז לא ניתן לחצות את הנחל רגלית) אבל המים קרים מאד !!!

מתארגנים לחציה (חולצים נעלים, מורידים מכנסיים ונכנסים לנהר...בררררררררררררררררררררררררררר, "קור כלבים" טמפ' המים 5-6 מעלות והחציה נעשת במהירות לפני שלא ניתן יהיה להזיז את הרגלים...הגענו לחוף מבטחים, לגדה הדרומית של הנהר, עצירה להתארגנו ומנוחה לאגור כח לפני העליה לכפר "ויקוס".

השעה 14:00, בשעה 17:00 מתואמת כבר רכיבה על סוסים לילדים, אנו עושים הערכת מצב לאחור לגבי הזמנים, ובידיעה שמצפה לנו עוד עליה "רצינית" אנחנו "מנשנשים" קצת מהמתוקים שהצטיידנו בסופר ב"קסטוריה", ומתחילים לנוע בעליה לכיוון הכפר "ויקוס", יאיר מוביל ורץ קדימה, אני ה"זקן" הולך אחריו יחד עם גיסי, צפריר רץ אחרינו הבנות באמצע ורונית רעייתי ואחותה/גיסתי א. במאסף, הכוונה שאנחנו נגיע כמה שיותר מהר לרכב וניסע להביא את הרכב הגדול שמחכה בחניה של ה"מגלו" פפינגו כדי שנגיע בזמן לרכיבה ע"ג סוסים שגיסתי א. תיאמה לאחה"צ, יאיר מגיע אחרי 32 דקות, גיסי ואני אחרי 34 דקות (ו-10 ק"ג על הגב), עוד בחור ישראלי (א. מק. יקום) מצטרף אלינו לנסיעה (הרכב שלו גם חונה ב"מגלו")...ואנחנו יוצאים לדרך, סיבוב של 50 דקות...ובשעה 16:00 בדיוק אנחנו חזרה בכפר "ויקוס" עם 2 הרכבים, מעלים את ה"נוער" לרכבים ונוסעים לפגוש את הסוסים (שכבר אמש שיערנו לגבי מיקומם לאחר שנפגשנו בכמה סוסים הרועים באחו בדרך ל"קוניצה".
לאחר "התברברות" קטנה הגענו לחווה הנמצאת בפתחו של קניון ה"ויקוס", היות ויש רק 7 סוסים, רונית ואני ויתרנו מראש על התענוג של הרכיבה, "הפור" נפל על גיסתי ! מתארגנים לרכיבה (6 ילדים + מבוגר/ת)

רונית גיסי ואני הולכים לשתות קפה (הקפה היה קר ודלוח) עד שהילדים ישובו מהרכיבה, הילדים חוזרים כעבור 45 דקות, אנו שבים לכפר אל בית המלון...מתרחצים ויורדים לארוחת ערב (סלט יווני, סלט ירוק, סלט כרוב, דגי פורל, סטייק עוף....וכו'), עייפים מהליכה והפעילות אנו פורשים לחדרים והולכים לישון...לילה טוב.  

12/10/2016 בדרך לכפרי ה"זגוריה" בדרך עוצרים במערת נטיפים ב"קסטוריה", מפלי מים ב"אגיו אננה" ובגשר הטורקי ב"קוניצה"

העייפות מהטיסה, מהנסיעה וארוחת הערב, "חברו" ביחד וגרמו לכך שרק בשעה 07:00 פקחתי את עיני (ואני רגיל לקום כל יום בחמש וחצי בבוקר), יצאתי מהחדר למרפסת העננות חלפה, והנוף שנגלה לעיניי היה מהמם...השקפתי מגובה של כ- 300 מטר על העיר "קסטוריה" ועל האגם שלחופו היא יושבת, איזה מראה לפתוח כך את הבוקר !
טיול רגלי קצר בכפר (עד שכולם ישכימו), ארוחת בוקר מעולה, הסברים מהמארח על אתרים ואטרקציות מעניינים בדרך ל"זגורייה", תשלום (כולל תשר) ויוצאים לדרך !

ראשית מערת "הדרקון" השוכנת על חצי אי היוצא מהעיר "קסטוריה" אל תוך האגם, נסענו אל עבר העיר, ט. גיסי מוביל ומנווט ואנחנו אחריו במאסף, מגיעים לעיר בתחילה הרחובות רחבים אך ככל שאתה נכנס פנימה הרחובות נעשים צרים והעליות נעשות חדות יותר...מה שאומר שצריך להתרכז טוב טוב בנהיגה עם "הפיל" (הרכב המסחרי, השכור).

המערה ממוקמת בצד המזרחי של חצי האי וההגעה אליה היא בכביש חד סיטרי היוצא מהמרכז הרפואי (בית חולים) של העיר, לאחר כמה עצירות לשאלות למיקום המדוייק, אנחנו מגיעים לכניסה למערה...ובדיוק יוצא סיור, המדריך מזרז אותנו להגיע...אנחנו "רצים" פנימה לא לפני שכלנו עברנו בשירותים.

נכנסים למערה עם עוד קבוצה של ישראלים (מחיפה), בכניסה מקבלים גפי הסבר בעברית ויש גם אפשרות לקבל בחינם "טבלט" ואוזניות עליו נמצא הסבר קולי גם כן בעברית.

במערת ה"דרקון"

במערה מספר אולמות...המסלול קצר, המראות יפים (נטיפים, בריכות מים, ו"פסלים" שהטבע יצר) לאחר כ-20 דקות אנחנו מוצאים את עצמנו בחוץ, הולכים לשפת האגם ובדרך שוב פוגשים קבוצת ישראלים שהגיע וממתינה לתורה להכנס למערה..דנים בהמשך המסלול ומחליטים לצאת בנסיעה לכיוון המפל הנסתר עליו המליץ המארח (אליאס).

שוב ט. מוביל ואני נוהג אחריו, ביציאה מהעיר עוצרים בסופר-מרקט מקומי להצטייד בקצת חטיפים ומים לדרך.

יוצאים מהעיר לכיוון דרום מזרח לעבר הישוב "Kalochori", משם ממשיכים דרומה לעבר הישוב "Ag Anna", עולים לישוב בנמצא מערבית לכביש בכניסה לישוב הדרך הופכת לררך כביש-עפר צרה, אם מסתכלים דרומה ניתן לראות את קצהו העליון של המפל, נוסעים עוד כק"מ וחצי ומגיעים לכנסיה, מחנים את הרכבים הולכים כ- 20 מטר (זהירות מצוק !) ומתגלה הנוף במלוא הדרו...שווה !!! מפל מגלשה גבוה הנשפך לתוך בריכה, מצטלמים, נחים כמה דקות ושבים לדרך הראשית, היעד "קוניצה" ) ("Konitisa"), הכניסה הצפונית לכפרי ה"זגורייה".

ממשיכים בנסיעה אל תוך ההרים אנחנו מתחילים לעלות ולטפס בגובה, הכביש יחסית נוח, האדמה מסביב בצבעים של חום, טורקיז, נחושת, שחורה (בהתאם לשגבה והמינרלים בתוכה) מסביבנו יערות של עצים (לבנה, אשוח וארזים) המשמשים ליצור רהיטים ולהסקה, כל כמה ק"מ ישנו מזלג המוביל לעבר ישוב רועים' חוטבי עצים.

המפל ב Ag Anna

בישוב "נוסטוריו" ("Nostorio") אנחנו פונים דרומה (במזלג שמאלה) ועוקפים את הכפר מדרום, עוברים את "נייה קוטילי" ("Nea Kotili") וממשיכים עד המפגש עם כביש E-20  המוביל ל"קוניצה" (48 ק"מ מהצומת), נוסעים לאורך נהר ה- "Viosa", כ- 20 ק"מ ואז פונים דרומה לכיוון "קוניצה", נכנסים דרך הכניסה הצפונית לעיירה, מגיעים למרכז העיירה ומחפשים חנייה, שקיימת בשפע, הילדים כבר רעבים וגם אנחנו ולגן מחפשים מסעדה כדי להשביע את רעבוננו לפני שאנחנו יוצאים לסיור בגשר ה"טורקי" הנמצא בימיאה הדרומית של העיירה.
לאחר בליכה של הלוך חזור ברחוב הראשי, אנו פוגשים ישראלית שיושבת ושותה קפה וראתה שאנחנו מחפשים מסעדה והיא ממליצה על מסעדה שאכלה בה אתמול...אנחנו חוזרים במעלה הרחוב ומחפשים את המסעדה לפי התיאור שהיא נתנה, רואים מסעדה הדומה פחות או יותר לתיאור שניתן ומחליטים להכנס...
מקבלים תפריט באנגלית, ט. מתרגם אותו לעברית בשביל הילדים (וגם לחלק מהמבוגרים, שחלק מהמושגים הקולוניירים אינו מובן), מזמינים, אוכלים ויוצאים שבעים ורגועים לעבר הגשר ה"תורכי".

שואלים את בעל המסעדה לגבי הכיוון והוא מסביר לנו איך להגיע לגשר...נסיעה קצרה ואנחנו ליד הגשר, בעקרון א. גיסתי תכננה מסלול הליכה לאורך הנהר עד המנזר (משהו כמו 10 ק"מ הלוך חזור) אבל השעה כבר מאוחרת, עוד מעט מחשיך ולכן החלטנו שנעשה הליכה קצרה לאורך הנהר נהנה מיופיו של הנהר והשלכת מסביב, הולכים - חוזרים ואז צריך להחליט איך חוזרים לרכב...אני רואה דרך שמימנה ניתן להגיע לכביש ומשם אני מתכוון לצלם את הגשר, 

הגשר התורכי ב Konitisa

משאיר את המשפחות ובודק את העבירות, מבחינתי הדרך עבירה!, לא כך חושב גיסי וגיסתי וכולם למעט בני (יאיר וצפריר) חוזרים על עקבותיהם לגשר ה"תורכי" ואני ממשיך עם הבנים לגשר החדש ומשם בדרך המתפטלת בין הבתים לרכב.
מגיעים בדיוק ביחד הם מצד אחד ואנחנו מצד שני, איזה תזמון, מתדלקים ויוצאים כיוון לעבר הכפר "אריסטי" "Aristi", הנמצא בכניסה הצפון מערבית לכפרי ה"זגורייה" שם נמצא המלון בו נעביר את שלושת הלילות הבאים באזור.
יוצאים לדרך, 20 דקות ואנחנו בכניסה למלון...חניה, קבלת חדרים, ארוחת ערב (מאוחרת), ולילה טוב...מחר מתחיל הטיול בכפרי ה"זכורייה", ה"זגורייה"...